רש"י על כתובות פ״ב א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כתובות פ״ב א:ד׳
4 הָהוּא גַּבְרָא דִּנְפַלָה לֵיהּ יְבָמָה בְּמָתָא מַחְסֵיָא. בְּעָא אֲחוּהּ לְמִיפְסְלַהּ בְּגִיטָּא מִינֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ, אִי מִשּׁוּם נִכְסֵי — אֲנָא בְּנִכְסֵי פָּלֵיגְנָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא דְּעָבְדַתְּ לִי כְּדַעֲבַיד פּוּמְבְּדִיתָאָה רַמָּאָה. אֲמַר לֵיהּ: אִי בָּעֵית — פְּלוֹג לָךְ מֵהַשְׁתָּא.
פירוש רש"י על כתובות פ״ב א:ד׳
4 פומבדיתאה רמאה - שאחרי כן חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה כדאמרי' בעלמא חולין דף קכז. נרשאה נשקיך מני ככיך פומבדיתאה לוייך שני אושפיזיך ובחזקת הבתים ב"ב מו. כמו כן תא ואחוי לך רמאי דפומבדיתא:
5 פלוג מהשתא - החזק בחלקך מעכשיו ואע"פ שאינה עכשיו קנויה לך עד שאכנוס או שאחלוק לכשאכנוס ואזכה בכולן זכה אתה בחלקך על פי שהחזקתיך מעכשיו: